פסק-דין בתיק ע"פ 070328/04

השופטת ד' ברלינר, סג"נ - אב"ד :

כללי

1.         בתאריך 03/03/01, בשעה 01:30 או בסמוך לכך, נהג המערער ברכב פרטי ברחוב שיטרית בתל-אביב. יחד עמו ברכב היו 3 נוסעים נוספים, כולם אנשים צעירים, חבריו של המערער.

2.         רחוב שיטרית הינו רחוב דו מסלולי ששני חלקיו מופרדים על-ידי אי תנועה בנוי. מימין לנתיב נסיעת הרכב יש מדרכה המורכבת מרצועת צמחיה ועפר ואחריה מדרכה מרוצפת.

3.         הנסיעה המשותפת הסתיימה בתאונה קטלנית. הרכב בו נהג המערער פגע באי התנועה שלשמאלו, אחר כך סטה לעבר המדרכה, עלה עליה, פגע עם צד שמאל של הרכב בעמוד חשמל שהוצב על המדרכה, ונעצר לאחר מכן כשחלקו על המדרכה.

אחד הנוסעים, משה בובליל, נפגע מהתאונה ומת במקום.

נוסע נוסף, אלי ברנס, נפצע, הועבר לבית-חולים ונפטר זמן קצר לאחר מכן.

הנוסע השלישי, אלון אביטן, והמערער, נפגעו פגיעת ראש. אביטן נזקק לתקופה ארוכה של שיקום.

4.         בכתב אישום שהגישה המדינה, היא ייחסה את הנהיגה ברכב, לרבות בזמן התאונה, למערער.

המדינה טענה, כי המערער נהג במהירות מופרזת ביותר, בקלות דעת, תוך סיכון משתמשים אחרים בדרך, ובחוסר מיומנות ושליטה ברכב.

בגין כל אלה הואשם המערער בגרימת מוות ברשלנות תוך נהיגה ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וסעיפים 40 ו-64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: הפקודה); וכן בנהיגה בקלות ראש שגרמה לתאונת דרכים לפי סעיפים 62(2) ו-36(3) לפקודה; ובנהיגה במהירות מופרזת לפי תקנה 54(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

5.         המערער התגונן בטענה כי אינו זוכר שנהג ברכב בשעת התאונה עצמה, אף כי אישר כי נהג ברכב בתחילת הערב שבו אירעה התאונה. לחלופין טען המערער כי התאונה נגרמה כתוצאה מנקר ברכב, ולפיכך נותקה אחריותו לתאונה.

6.         בית-משפט קמא (כב' השופט נ' פראג, מבית-המשפט לתעבורה בתל-אביב) קבע בעניין זהות הנהג, כי המערער הוא שנהג ברכב בשעת התאונה.

כך נאמר בהכרעת הדין בעניין זה: " המסקנה היחידה והחד משמעית, הנובעת מסך כל הראיות שהובאו בפני לעניין הנהיגה, הינה, שהנאשם הוא שנהג ברכב בעת התאונה".

7.         אשר לטענה בדבר הנקר בגלגל, קבע בית-המשפט קמא כי זה לא ניתק את הקשר הסיבתי בין נהיגתו של המערער לבין קרות התאונה ותוצאותיה. לעניין זה הדגישה השופטת קמא את המהירות המופרזת שבה נהג המערער, את קצב איבוד האוויר האיטי מהגלגל, את עדות המערער כי לא הרגיש בכל תקלה ברכב עובר לתאונה, את העובדה כי איש ברכב לא חגר חגורת בטיחות, וכי בשעת התאונה הושמעה ברכב מוסיקה רועשת.

8.         לאור קביעות אלה הורשע המערער בבית-המשפט קמא, ונגזרו עליו 15 חודשי מאסר בפועל, 6 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, וכן פסילת רישיון-נהיגה לתקופה של שמונה שנים.

על פסק הדין מונחים בפנינו שני ערעורים: ערעורו של המערער על הרשעתו ועל חומרת העונש וערעור המדינה על קולת העונש.

ממצאי בית-משפט קמא

9.         האם נהג המערער בשעת התאונה?

כאמור, בית-המשפט קמא קבע כי המערער הוא שנהג ברכב בשעת התאונה. הנדבך העיקרי עליו נשענה קביעתו מתבסס על דברים שאמר המערער בשתי הודעות שנגבו ממנו בעודו בבית-החולים.